#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל, כמה אחריות צריך לקבל כדי שיעבור על ב""י?"	"יש בזה ג' שיטות:<br>1) ר""י ורמב""ם ס""ל כשומר שכר דהיינו גניבה ואבידה [וכן הוא פשטות הגמ' (ה' ע""ב)] [וביאר הגר""ז (קו""א ס""ק י') דהרמב""ם לשיטתו דס""ל דפשיעה הוא כמזיק בידים ועל כן לא נחשב כקבלת אחריות עד שיקבל עליו גניבה ואבידה]<br>2) הבה""ג והרא""ש ס""ל אפי' כשומר חנם והיינו לפשיעה<br>3) תוס' שבועות (מ""ד ע""א) ותוס' ב""מ (פ""ב ע""ב) ס""ל דדוקא כשואל והיינו כשהוא מקבל אחריות לאונסים (גר""א ס""ק ב', ח""י ס""ק ב').<br>להלכה, המחבר סותם כהרמב""ם ואח""כ הביא הבה""ג והרא""ש ביש אומרים, ופסק המ""ב (ס""ק ח') דלכתחילה יש לחוש להבה""ג אבל בדיעבד יש לסמוך על הר""י ורמב""ם [אבל שיטת תוס' אינו מובא להלכה] {אמנם בחו""מ מבואר דלא קיי""ל כהרמב""ם ואין פשיעה נחשב כמזיק בידים}"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאינו מקבל עליו אחריות?	"אינו עובר עליו דכתיב לא יראה לך ודרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים, אבל כשהוא מקבל אחריות נחשב כשלו (מ""ב ס""ק א')"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לקבל אחריות בהדיא?	"מבואר בחו""מ (סי' ש""א) דאין דין שומרים בעכו""ם לפיכך אינו חייב באחריות אלא אם קיבל האחריות בפירוש ובקנין, אמנם מצדד רע""א דלגבי החיוב בפשיעה מהני בלא קנין. וכל זה בדליכא דין המלכות אבל אם לפי דין המלכות הוא מחויב באחריות אפי' בסתמא חייב באחריות ועובר עליו ב""י (ח""י ס""ק א', מ""ב ס""ק ב', שעה""צ ס""ק א' וס""ק כ""ב)"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני לייחד לו מקום כשמקבל עליו אחריות?	"יש בזה מח' גדולה בין הראשונים, ר""ת ועוד הרבה ראשונים ס""ל דמהני יחוד מקום ואינו עובר עליו ב""י אבל רש""י ושאר ראשונים ס""ל דלא מהני דקיי""ל שכירות לא קניא וא""כ החמץ עדיין מונח בביתו של ישראל, ולהלכה לכתחילה יש להחמיר אבל בדיעבד מותר לאכול החמץ אחר פסח (מ""ב ס""ק ג')"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו יחוד מקום?	"אם משכיר או משאיל מקום החמץ להגוי [דלא כא""ר דמקיל כשאומר הא ביתא קמך (שעה""צ ס""ק ז'), והערוה""ש (סע' י""ד) משמע דס""ל כהא""ר דאם מייחד מקום ממש מהני אפי' לרש""י], ודוקא בדעת הגוי אבל שלא מדעת הגוי לא מהני דאפשר שהגוי אינו רוצה שחמצו יהיה מונח אלא ברשות ישראל (מ""ב ס""ק ג') [דלא כדעת העולת שבת ופר""ח דס""ל דמהני יחוד מקום אפי' שלא מדעת הגוי] "	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	חמצו של גוי שקיבל עליו אחריות, האם אפשר 1) לשרפו 2) לבטלו 3) למכרו?	"1) כתב השו""ע דחייב לבערו, וביאר המנ""ח (מצוה י""א אות ז') דליכא איסר להזיק גוי, והחזו""א ביאר דממון גוי נחשב מופקר לישראל בזמן שישראל נכשל בו בעבירה אבל מחויב לשלם לו אח""כ, והגר""ז (קו""א ס""ק י""א) ביאר דהאיסור לגנוב ע""מ לשלם הוא איסור לא תחמוד ואינו שייך איסור זה אצל גוי {וצ""ע מגמ' ב""מ (ס""א ע''ב) דמשמע דהוא בכלל לא תגנוב} 2) הגר""ז (קו""א ס""ק י""א) ס""ל דאינו יכול לבטלו דהרי אינו שלו, וכן נקטו כמה אחרונים (שע""ת ס""ק א' בשם שאג""א), אבל המקור חיים כתב דכיון דחמץ זה עומד לשריפה הוי כאבוד מן העולם ובזה מהני יאוש שלא מדעת הגוי וממילא הישראל יכול לזכות בו ולבטלו, ועוד כתב הבית מאיר (סי' תל""א) דיכול להפקיר החיוב אחריות להחזיר זה להמפקיד, ועוד כתב האמרי בינה דביטול אינו הפקר אלא שאינו מחשבו לכלום ומחשבה זה מהני אפי' בחמץ שאינו שלו (מ""ב דרשו) 3) ה""נ הרבה אחרונים נקטו דאינו יכול למכרו דהרי אינו שלו (שע""ת בשם שאג""א), ופשוט דלפי המקור חיים יכול למכרו דהרי הוא זוכה בו, והוסיף הגר""ז (קו""א ס""ק י""א) דיש עוד טעם שמותר למוכרו דליכא לא תחמוד אצל גוי וכמ""ש למעלה"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשהוא מחויב לבערו, האם צריך לדקדק לבערו כאילו הוא חמץ שלו?	"חידש החזו""א (סי' קי""ח ס""ק ה') דכאן א""צ לדקדק כ""כ דהחיוב לבערו אינו משום שהוא שלו אלא משום שיש לו אחריות עליו ולפיכך סגי להשחית החמץ בכל אופן שירצה כל זמן שתסיר אחריותו מהחמץ ויתחייב לשלם את דמיו"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד אם לא ביער חמצו של גוי שקיבל עליו אחריות?	"המג""א (ס""ק א') נקט כפשוטו דאסור אחר הפסח ואפ""ה מותר להחזיר לגוי את חמצו וכמ""ש בגוזל חמץ מחבירו דיכול לומר לו הרי שלך לפניך, ומצדד דאפי' כשבא הגוי בפסח יכול להניחו ליטלו [ורע""א השיג עליו דהרי בפסח עצמו יש עליו חיוב לבערו ולתקן הלאו וא""כ הוא מחויב לבערו ולשלם לו מעותיו] ומ""מ העלה המג""א דאינו יכול להחזירו לגוי אחר פסח שמא יחזור וימכרנו לישראל ויכשל ישראל בחמץ שעבר עליו הפסח, אכן הח""י חולק לגמרי על המג""א וס""ל דבכה""ג דאינו חמץ של ישראל ממש אלא חמץ שקיבל עליו אחריות לא קנסו בו חכמים ומותר לאחר פסח והביא ראיה מירושלמי, ועוד כתב הח""י דאפי' אם יהיה אסור בהנאה עדיין יהא מותר להחזירו לגוי וא""צ לחוש שמא יחזור וימכרנו לישראל, ולמעשה הכריע המ""ב (ס""ק ה') כהא""ר דיש להקל לאחר פסח ליהנות ממנו ולא לאוכלו {אבל אינו ברור אם מותר להחזירו לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל, והערוה""ש (סע' י') אינו חושש שיחזור וימכרנו לישראל}, והחזו""א ס""ל דאסור אפי' בהנאה"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	חמץ שקיבל עליו אחריות, מה הדין אם חזר והפקידו ביד 1) הבעלים 2) גוי אחר?	"1) פטור אפי' אם הישראל קיבל אחריות לגו""א והבעלים רק קיבלו אחריות לפשיעה דהוי כמקבל אחריות בחמצו של גוי בביתו של גוי [ואינו דומה לסע' ד' דהתם הוא חמצו של ישראל בביתו של גוי] (מג""א ס""ק א', מ""ב ס""ק ז', שעה""צ ס""ק ט""ז), דלא כח""י (ס""ק ו') דס""ל דלא מהני אלא כשהיה אצל הגוי כל הזמן ולא הגיע ליד ישראל 2) כתב הרמ""א דעדיין עובר על ב""י, אמנם חידש המג""א (ס""ק א') דאם הגוי מקבל אחריות גו""א כמו הישראל אז אינו עובר עליו [וה""ה כשמכר החדר שהחמץ מונח בו (פמ""ג, מ""ב ס""ק ו')], אכן הח""י (ס""ק ה') חולק עליו וס""ל דאפ""ה עובר עליו (מ""ב ס""ק ו'), והשע""ת (ס""ק ב') וביה""ל (ד""ה ואפילו) הביאו שיטת שאג""א (סי' פ""ה) דס""ל דיש מח' ראשונים אם עובר אם החמץ אינו ברשותו ולפיכך מקיל בדיעבד אחר פסח אפי' אם הגוי לא קיבל עליו אחריות. ולמעשה המ""ב (ס""ק ד') מייעץ שימכור החמץ וגם ימכור מקום החמץ {דיש סוברים דאפשר למכור חמצו של גוי שקיבל עליו אחריות, ויש סוברים דמהני למכור מקומו של החמץ, אע""פ שאין זה עצה המוסכמת לכל הדעות}<br> "	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רק קיבל עליו אחריות לפשיעה 1) לכתחילה 2) בדיעבד?	"1) כאן יש לסמוך על השיטות דאפשר לבטל ולמכור החמץ [כיון שמעיקר הדין קיי""ל דאין זה נחשב כקבלת אחריות] (מ""ב ס""ק ח') 2) אפי' אם הגיע לשעה ששית אינו מחויב לבערו דמדינא קיי""ל דאינו נחשב כקבלת אחריות [אפי' לגבי איסור דאורייתא דב""י וב""י, וע""ע בערוה""ש (סע' י""א) דחושש להבה""ג לגבי איסורי דאורייתא], אבל אם בא הגוי בפסח יש להחזירו לו מיד [אבל לא יגע החמץ בידיו], ובכל אופן אחר הפסח אין החמץ אסור באכילה (מ""ב ס""ק ח')"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לא קיבל עליו אחריות אבל הגוי איש אלם ויכפוהו לשלם?	"הרמב""ם ס""ל דהוי כקבלת אחריות, והראב""ד ס""ל דאינו כקבלת אחריות, השו""ע סותם כהרמב""ם ואח""כ הביא יש חולקים, ומדינא קיי""ל כהרמב""ם אבל בדיעבד אם עבר עליו הפסח מותר באכילה (מ""ב ס""ק ט') {ומה שכתב השע""ת (ס""ק ג') דאין לסמוך על הראב""ד אפי' בדיעבד נראה דכוונתו לגבי האיסור ב""י אבל לגבי הקנס אחר פסח מודה דא""צ להחמיר}, והערוה""ש (סע' י""ב) ביאר הענין דתלוי אם קיבל לשמור החמץ מרצונו או בעל כרחו דמאחר שקיבל לשמור החמץ מרצונו הם יכופו לשלם בע""כ אבל אם לא קיבל לשמור החמץ בכלל אינו עובר על ב""י בעל כרחו.<br> "	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשכיר ביתו לחילוני?	"כתב החוט שני (פסח פ""ה ס""ק א') צ""ע לפי המ""ב (ס""ק ג') דקיי""ל דשכירות לא קניא ונמצאת שיש חמץ בביתו של המשכיר, ולפי המ""ב לקמן (סי' תמ""ג ס""ק י""ד) בשם הגר""א יש איסור ב""י על חמץ של ישראל ברשותו אפי' בלא קבלת אחריות (מ""ב דרשו)"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שיש לו stock בחמץ?	"החשב ואפוד (ח""א סי' ס""ב) הביא דאינו נחשב כבעל החמץ אם אין לו חלק גדול ומ""מ נחשב כאחריות על החמץ דאם יורד נפסדו בעלי המניות, אבל גם זה ליכא איסור ב""י דהרי הוא חמץ של גוי ברשות הגוי ובאחריות ישראל [ולפי רשז""א יש עוד טעם להקל דאין להם קבלת אחריות לשמור רק לשלם], אכן המנח""י (ח""ג סי' א', ח""ז סי' כ""ו) חושש שהם נחשבים כבעלי חמץ שיש להם יכולת לאגד יחדו לעשות החלטה ולפיכך מייעץ שימכרו חלקם בשטר מכירה [ובזה יש להקל כהשיטות דמהני מכירה בדיני תורה אע""פ דלא מהני מדיני חוק המדינה]. ובקובץ הלכות (פ""ח הע' ל') מאריך לבאר דהצפנת פענח הביא ראיה מירושלמי שקלים (פ""א ה""ג) דיש דין שמנחת ציבור אינה כליל דיש מושג בדבר ""של ציבור"" ואינו דומה ל""שותפים של יחידים"", אבל המנח""י הביא ראיה מרש""י (ערכין ד' ע""א) דלא כירושלמי דפי' דמנחת ציבור אינה כליל משום דרובו של ישראלים, וביאר בקובץ הלכות דאפי' רש""י מודה שיש מושג בדבר ""של ציבור"" וזהו בדבר שאינו תלוי בבעלות כלל כגון קיץ המזבח, ולפי""ז מובן מה שכתב שו""ת מלמד להועיל (יו""ד סי' ק""א) דאם ראובן מודר הנאה משמעון מותר לו לקבל פרס מקופת הקהל דהוי ממון של ציבור, ואח""כ דן הקובץ הלכות לגבי מניות דאפשר דלפי רש""י תלוי בבעלות וא""כ נחשב כדבר ""של שותפות"" ומקרי חמץ של ישראל, והעלה דמדינא יש להקל דא""צ למכור המניות אבל לכתחילה יש להחמיר למוכרם."	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגבאי צדקה שהיה בידו חמץ של עניים ועבר עליו פסח?	"כתב החלקת יואב (או""ח ח""א סי' י""ט) שמותר אחר פסח דגבאי צדקה אינו מחויב באחריות, וביאר מקראי קודש (פסח ח""א סי' ס""ב) אע""פ שמבואר בפתח""ת (חו""מ סי' ש""א ס""ק ו') דחייב מדיני שמים היינו דוקא אם פשע אבל לגבי גניבה ואבידה פטור אפי' מדיני שמים וממילא בדיעבד יש לסמוך על הדעה ראשונה דאינו נחשב כקבלת אחריות אלא כשהוא גם קבלה על גניבה ואבידה"	סימן תמ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמצו של גוי שאינו מקבל עליו אחריות?	"מותר להניחו ברשותו אבל צריך לעשות מחיצה גבוה י' טפחים לפניו כדי שלא יבא לאוכלה [ודלא כבעל העיטור ורמב""ן דס""ל דסגי לפנהו לכל מקום כדי שלא יכשל בה, ואין צריך מחיצה אלא כשקיבל עליו אחריות, וזהו על דרך ר""ת דס""ל דמהני יחוד מקום כשמקבל עליו אחריות (ב""י)]"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לקבל חמץ כזה בפסח ממש?	"כתב הח""י בשם הרוקח דאינו יכול לקבל חמץ מגוי בפסח אפי' בלא קבלת אחריות כלל (מ""ב ס""ק י'), וביאר הגר""ז (סע' ז' - ח') הטעם שמא יאכל ממנו"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו החידוש דמותר אפי' בגר תושב?	"1) דלא אמרינן דממונו כממונך וצריך להוציא פקדונו מרשותך (רש""י, מ""ב ס""ק י""א)<br>2) דלא אמרינן דצריך לבער כל חמץ מארץ ישראל אפי' כשאינו פקדון אצל ישראל (רמב""ם, שעה""צ ס""ק כ""ה)"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני מחיצה של סדין?	"כתב המג""א (ס""ק ד') דלא יעשה מחיצה של סדין מפני שיכול לילך תחתיו, ודייק הפמ""ג (א""א ס""ק ד') דאם הוא קשור אף למטה מהני (מ""ב ס""ק י""ב, שעה""צ ס""ק כ""ו) {ומשמע דצריך להיות מהודק ולא נע ונד כהלכות מחיצות, ועל כן אסור לעשותו ביו""ט}"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני צורת הפתח?	"{אע""פ דמדינא הוי כמחיצה מ""מ אפשר לילך תחתיו והוי כמו סדין דכתב המג""א דלא מהני}"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה החמירו בחמץ יותר משאר איסורים?	"כיון דלא בדילי מיניה כל השנה (מג""א ס""ק ג', מ""ב ס""ק י""ג)"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה לא סגי בכפיית כלי?	"חיישינן שמא ינטל הכלי לצורך תשמישו ויתגלה החמץ (רש""י ו' ע""א, מ""ב ס""ק י""ג)"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי התירו לו לכפות עליו כלי?	"1) אם גוי הניח חמץ אצלו ביו""ט שלא ברשות דא""א לו לעשות מחיצה ביו""ט (רמ""א, מ""ב ס""ק י""ד)<br>2) אפי' בחוה""מ אם הניחו לחצי יום (מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק ט""ו) [ואם הוא סמוך לחשיכה ביו""ט אחרון א""צ אפי' לכפות עליו כלי (מ""ב לקמן סי' תמ""ח ס""ק ו')]"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם הפקיד חמצו בחוה""מ לזמן מרובה ולא יצטרך לשלם אם מאבד חמצו של הגוי?"	"הח""י ס""ל דבכה""ג לא יטריח לעשות מחיצה בחוה""מ אלא יזרוק אותו לחוץ, אבל הא""ר ס""ל דאינו מחויב לאבד חמצו אלא יכול לעשות מחיצה (שעה""צ ס""ק כ""ט)"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בחמץ שא""א לאכול ממנו אלא לאחר אפייה ובישול?"	"כתב הביה""ל (ד""ה כדי) דמסתימת הפוסקים משמע דבכל אופן צריך לעשות מחיצה ולא אמרינן דאדהכי יזכור שהוא חמץ, ואח""כ הביא א""א מבוטשטאש דמקיל בקמחים של ספק חמץ"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בפת עכו""ם?"	"איתא בגמ' דא""צ מחיצה בפת הקדש דבלא""ה בדילי מיניה, וכתב הרא""ם דה""ה בפת עכו""ם, אכן מבואר ברבינו מנוח דדוקא בפת הקדש דחמירי דיש בה איסור מעילה בדילי מיניה ולא בפת עכו""ם דאינו אלא חומרא בעלמא, וכן הסכים המאמר מרדכי (ביה""ל ד""ה כדי)"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה איש חרדי שנמצא בבית של חילונים ומצוי שם חמץ?	"השע""ת (ס""ק ד') הביא מתפארת צבי כשאנשי חיל מצויים בביתו עם חמצם דכל זמן שאינו אצלו בתורת פקדון ליכא למיחש שיאכל ממנו כל זמן שהם בעיר, ואם הולכים חוץ לעיר יש לו לכפות עליו בכלי. אבל אם יש לו רשות לאכול מהחמץ כגון שבני משפחתו אינם שומרים תורה ומצות יש עצה מהגריש""א לעשות איסור קונם על החמץ כדי שיהא איסור חמור ואז א""צ מחיצה"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש חיוב מחיצה אם משכיר גם מקום החמץ תחתיו?	"רשז""א (הליכות שלמה פסח פ""ו הע' י""ב) משמע דאפ""ה יש חיוב מחיצה [אלא דמקיל דלעולם א""צ מחיצה אלא שיהיה סגור היטב] (דלא כמ""ש מ""ב דרשו), אכן הגר""ש קמנצקי ס""ל דמבואר כאן דדוקא כשהוא ברשות ישראל יש דין מחיצה משא""כ כשמשכיר גם מקום החמץ לגוי ליכא דין מחיצה (קובץ הלכות פ""ז הע' ל""ג), ומ""מ פשוט דצריך היכר שלא ישתמש בה בפסח, וגם נכון שלא יכנס בה לרשות הגוי כדי שלא יהא נראה כחוכא וטלולא"	סימן תמ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם גוי נכנס לביתו של ישראל וחמצו בידו?	"אין בכך כלום, וא""צ מחיצה דהרי הגוי משמרו וגם אינו מסור בידו (מג""א ס""ק ו', מ""ב ס""ק ט""ז), ואם הוא עבדו שמזונותיו עליו אסור משום מראית העין (שעה""צ ס""ק ל') [וצריך ליזהר שיטול כל חמצו עמו כשיוצא מהבית (מ""ב ס""ק י""ח)]"	סימן תמ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם מותר להעלות הגוי על שלחנו 1) ולאכול עמו 2) ולאכול אח""כ?"	"1) הב""י הביא הארחות חיים דפשוט לו להקל בהפסק מפה אבל קיי""ל כתשובת הרשב""א דמחמיר אפי' בהפסק מפה [דאינו דומה לבשר וחלב דהכא אסור במשהו (מג""א ס""ק ז')], והח""י רצה לדייק מהרשב""א דהיינו דוקא במכירו דאז יש לחוש שמא פירור אחד יתערב במאכלו אבל הגר""א (ס""ק י""א) ושאר אחרונים ס""ל דלמסקנת הרשב""א אסור אפי' באינם מכירים זה את זה, וכן החמיר המ""ב (ס""ק י""ח, שעה""צ ס""ק ל""ג) [ואפי' בשלחן גדול אסור משום לא פלוג (חיי""א כלל ק""כ סע' ד')] 2) המג""א (ס""ק ז') מקיל, אבל צריך ליזהר לנקות השלחן ולהדיחו יפה אח""כ (מ""ב ס""ק יח) {ולפיכך כשהולך ל-park בחוה""מ צריך ליזהר לנקות השלחן יפה קודם שאוכל עליו}"	סימן תמ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל שהפקיד חמצו אצל גוי 1) והגוי קיבל עליו אחריות 2) ולא קיבל עליו אחריות?	"1) הרא""ש הביא מגאונים שאין המפקיד עובר על ב""י אבל הרבינו יונה והרא""ש עצמו חולקים עליהם וס""ל דהמפקיד עובר עליו דהרי החמץ שלו (מ""ב ס""ק י""ט) 2) הר""ן הביא מרמב""ן דכיון שהחמץ אינו ברשותו אינו עובר על ב""י מדאורייתא אבל מדרבנן צריך ביעור, והר""ן עצמו חולק על הרמב""ן וס""ל דצריך לבערו מדאורייתא [וצ""ע על הב""י דמרכיב הגאונים והרמב""ן לשיטה אחת (ערוה""ש סע' ד')]. להלכה, קיי""ל בכל אופן דהמפקיד עובר על ב""י."	סימן תמ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מפקיד חמצו אצל ישראל אחר והוא קיבל עליו אחריות?	"שניהם עוברים על ב""י, זה מפני שהוא שלו וזה מפני שהוא מקבל אחריות (באר הגולה, מ""ב ס""ק כ'), ותמה רע""א למה הנפקד עובר הרי בשעה שש נאסר בהנאה ופסקה אחריותו דהוי כעפרא בארעא, וכתב הצל""ח (פסחים ה' ע""ב) דאין לתרץ דכל חמץ אסור בהנאה ואפ""ה נתנה התורה ברשותו והוי כאילו אינו אסור בהנאה דהתם החמץ שלו ממש אבל כאן מיירי בחמץ שקיבל עליו אחריות ובזה לא מצינו שהתורה נתנה ברשותו כשהוא אסור בהנאה, אלא מאריך לדון משום דבר הגורם לממון, ולמעשה משמע דס""ל כרע""א דלמ""ד דהמפקיד עובר על ב""י נמצאת שאין הנפקד עובר {ולמעשה מסתימת שאר הפוסקים משמע דלא חששו לזה וס""ל דאע""פ שהמפקיד עובר על ב""י גם הנפקד עובר ואפשר משום סברא הנ""ל דכל חמץ בפסח הוי כאילו אינו אסור בהנאה [ויש להוסיף דיתכן דיש נפק""מ אם הנפקד בא""י והמפקיד בארה""ב דאז המפקיד עובר קודם שנאסר בהנאה]}"	סימן תמ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מפקיד חמצו בביתו של ישראל שלא מדעתו?	"הרא""ש כתב דנחשב ביתו של המפקיד מפני שהנפקד משאיל ביתו לשמירת ממונו, ודייק הגר""ז דאם מפקיד אצלו שלא מדעתו לא השאיל לו מביתו וא""כ המפקיד אינו עובר על ב""י מדאורייתא אבל מדרבנן עדיין הוא מחויב לבערו, אכן הט""ז (ס""ק ד') ס""ל דכיון שגוף החמץ שלו אע""פ שאינו ברשותו עובר עליו על ב""י, והביה""ל (ד""ה עובר) מסיים וצ""ע, והחזו""א (סי' קי""ח ס""ק ד') נקט כהט""ז דעובר אפי' כשאינו ברשותו דנחשב כגבולו"	סימן תמ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נגזל ממנו חמצו?	"הנוב""י (מהדו""ק או""ח סי' כ') ס""ל דאין הנגזל עובר על ב""י דאינו ברשותו ואינו באחריותו, אבל החזו""א (סי' קי""ח ס""ק ד') ס""ל דעובר דעדיין החמץ שלו, ואין עצה למכור החמץ שאינו ידוע מקומו אלא צריך לבטלו וממילא אחר פסח אם החזירו לו החמץ יהא אסור באכילה (שו""ת רע""א מהדו""ק או""ח סי' כ""ג, פסק""ת אות ח'), ועי' בערוה""ש (סי' תמ""ח סע' ג') דהנגזל אינו יכול למכור חמצו"	סימן תמ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שמוכר חמץ ב-Amazon ויש לו חמץ 1) שהוא שלו אבל כבר נשלח ואינו ברשותו 2) שאינו שלו אבל הוא מחויב באחריותו?	"1) איתא בגמ' ב""ק (ס""ט) דאינו יכול להקדיש או להפקיר או למכור דבר שנגזל ממנו כיון שאינו ברשותו אע""פ שהוא שלו, וכעין זה בחולין (קל""ט ע""א) דתרנגולת שמרדה א""א להקדישה, ולכאורה קשה דאיתא בגיטין (י""ג ע""א) דעבד שברח אפשר למוכרו לאחר, ועי' בדבר יעקב (שם) דהביא דעבד שברח אינו רוצה לנתק עצמו מאדון דעדיין רוצה לאכול בתרומה, ועוד הביא מאחרונים דהעבד דעתו לחזור לאדון, אכן הרש""ש (שם) פי' דכיון דעבד כמקרקעי דמי לפיכך נחשב כברשותו, ולפי""ז מטלטלין אינו יכול למכור, וכן מבואר מאג""מ (או""ח ח""א סי' קמ""ו) דס""ל דאם נשלח חמץ ע""י הדואר נחשב כאינו ברשותו ואינו יכול למוכרו דהרי אינו שוה לו להטריח להחזיר לו חמצו, ולולי דברי האג""מ יש מקום לחלק ולומר דבר שנשלח בדואר אינו אבוד ממנו כלל ואינו דומה לדבר הנגזל או לדבר שברח ממנו, ובפרט כשנשלח עם tracking בודאי אינו נחשב כנאבד ממנו ושפיר מצי למוכרו (וכן שמעתי בשם הגר""ש מילר שליט""א) [ואפי' באופן שיהיה לו למפרע מחמת מקח טעות וכדומה מבואר משעה""צ (סי' תמ""א ס""ק ט""ו) דאפשר למוכרו עכשיו דבסוף יהיה נתברר דהיה שלו מתחילה] 2) זהו כחמצו של גוי שישראל קיבל עליו אחריות, אבל נראה דיש בזה כמה צדדים להקל, א' המ""ב (ס""ק ד') הביא מקילים דמהני מכירה וביטול אפי' בכה""ג דאין לו אלא קבלת אחריות, ב' בדרך כלל מיירי כשנשלח בדואר שמקבל עליו אחריות וא""כ לפי המג""א אינו עובר עליו ב""י בכלל, והמ""ב (ס""ק ו') הביא שיש חולקים על המג""א, ג' יש סברא לומר שנחשב כקבלת אחריות על חמצו של גוי ברשות גוי דהרי הגוי קונהו בשעה שהוא משלחו ואז אינו ברשות ישראל והוי דומה לקבלת אחריות על חמצו של גוי והוא מוסרו לגוי אחר דאינו עובר עליו (וכמ""ש הערוה""ש סע' ט'). למעשה הגר""ש מילר שליט""א מייעץ למכור כל העסק לכל הימי הפסח וממילא הקבלת אחריות אינו על הישראל אלא על הלוקח."	סימן תמ סעיף ד		
